קובה בורגול בטחינה וסילאן

הידיעה על הצטרפותי לנבחרת  בשלני הרשת בתחרות הבלוגרים של סוגת, מילאה אותי שמחה, יחד עם ציפיה והתרגשות לקראת האתגר שעומד בפני.

עוד לפני שקבלתי את ארגז המוצרים העשיר של סוגת, התחלתי לחשוב על המנה הראשונה המנצחת שלי. מרק עדשים? סלט בורגול? קינואה?

האסימון נפל דווקא כשהפסקתי לחשוב.

לקראת יום המשפחה, דפדפנו באלבומי התמונות המשפחתיים והראנו לילדים תמונות מהחתונה שלנו.

בין התמונות היתה תמונה של סבתא שלי, סבתא סוזן ז”ל  וגם של ננה ז”ל, הסבתא של ארז. המשותף לשתיהן, מלבד היותן סבתות אהובות, היה הקובה.

סבתא סוזן הכינה קובות קטנות וקשות קשות והיא נהגה לקרוא להן קובבות.

ננה, כך סיפר לי ארז, נהגה להכין קובות מ”בולרול” (בורגול בעיראקית), קובה מאורז וקובות למרק.

התמונות והמחשבות, מילאו אותי בגעגוע.

באותו רגע, ידעתי שאני רוצה לנסות לשחזר זכרון ילדות רחוק וגם לתת לילדי הזדמנות לטעום מאכל שכמעט נשכח בין הפסטה, הפתיתים והשניצל.

אז הפוסט הזה היום,

מוקדש לכל הסבתות שאינן

ולסבתות שישנן

לאלו שמגלגלות

וגם לאלו שלא. 

קובה בורגול עם טחינה וסילאן.

(הכמות המצויינת מספיקה ל 20-22  יח’ ובסוף הפוסט יש מתכון קצר וענייני)

את המתכון הזה לא קבלתי מסבתא.

הוא מלא השראה ממתכוני הקובות הקלאסיים, אבל הוא בכל זאת שונה ומותאם לטעמים של היום.

מודה, שניסיתי לעשות את אחד המתכונים הקלאסים, עם בורגול דק  והרבה סולת והקובות יצאו לי קשות כמו אבן.

אני אוהבת את הקובות מתפצפצות מבחוץ ורכות מבפנים ואת הרכות הזאת חיפשתי.

(מה שנקרא קילינג מי סופטלי)

שלב א’       

2 בצלים, קצוצים דק,

מטוגנים במחבת עם מעט שמן.

שלב ב’ – מעטפת הבורגול    

500 ג’ בורגול גס של סוגת, שטוף היטב ומושרה במים רותחים (כס”מ מעל לפני הבורגול) לפחות שעתיים.

5 כפות סולת

( כלל האצבע שלי אומר: 1 כף סולת , לכל כוס בורגול מוכן, כך אתם יכולים להכין כמות כרצונכם ואם נשאר בורגול, ניתן להכין ממנו סלט, עם זאת, ניתן להגמיש את כלל האצבע הנ”ל בהתאם לרכות הבצק ולנוחות העבודה שלו בהמשך. אני טוענת שרצוי לקמץ בסולת, תמיד אפשר להוסיפה מאוחר יותר במידת הצורך)

כף גדושה בצל מטוגן (מזה שטוגןו קודם)

כפית קנמון

כפית קארי

2 כפות סילאן

מלח ופלפל לפי הטעם.

הכנה:

טוחנים את הבורגול בבלנדר מוט או במעבד מזון, יחד עם התבלינים (למעט הסילאן)

מוסיפים את הסולת בזהירות ולשים את העיסה.

מוסיפים את הסילאן.

נוצרת עיסה נוחה לעבודה.

מכסים בניילון נצמד, מניחים בצד או במקרר ומתחילים בהכנת המילוי.

שלב ג’ –  מלית הקובה:

2 בצלים בינוניים חתוכים דק ומטוגנים (כן, אותם בצלים מקודם, הם מלווים אותנו נאמנה)

שן שום קצוצה

250 ג’ בשר בקר איכותי טחון דק

2 כפות סילאן

50 ג’ צנוברים

חופן פטרוזיליה קצוצה

בהרט

קנמון

מלח, פלפל שחור

ההכנה:

מוסיפים את הבשר הטחון לבצלים ומטגנים על אש בינונית, תוך מעיכת הבשר עם מזלג.

אחרי שהבשר משנה את צבעו ומאפיר

מוסיפים את התבלינים (ע”פ הטעם)

מבשלים כרבע שעה נוספת, עד שהנוזלים מתאדים,

מוספים את הסילאן

ואת הפטרוזיליה הקצוצה רק לקראת הסוף.

שלב ד’ –  ההרכבה:

לוקחים חופן מעיסת המעטפת ודוחסים אל תוך כף היד הקעורה.

ממלאים בבשר הטחון

דוחסים את העיסה כלפי המרכז כדי לסגור את הקובה (אם חסר קצת חומר, אפשר להוסיף קמצוץ מהעיסה).

מהדקים היטב באמצעות שתי הידים את הכדור שנוצר לנו, מגלגלים אותו מעט ומועכים כל קצה, ליצירת מעין חרוט.

אין ספק שהקובות צריכות סבלנות והרבה אהבה,

אבל אם הסבתות שלנו יכלו,

גם אנחנו יכולים.

אחרי שהכנו את כל הקובות,

ניתן לטגן אותן בשמן עמוק (רצוי קנולה, בערך 6-7 ס”מ, כך שהקובות יהיו לגמרי בתוך השמן),  עד להזהבה

או להקפיא במקפיא לשימוש עתידי.

שלב ה’ – הגשה

1. הכי פשוט וטעים בעיני,

עם טחינה גולמית (רצוי משומשום מלא) וזילופי סילאן מעל, יחד עם מקל קינמון שנעוץ בכל קובה

2. הכי יפה,

על קרפצ’ו סלק (סלק חי, פרוס דק דק דק באמצעות מנדולינה) עם שמן זית, לימון ומלח גס

3. הכי מזין,

יחד עם סלט עדשים ירוקות, בצלים, עגבניות קצוצות ופטרוזיליה קצוצה (מתכון מפורט יבוא כפוסט נפרד בהמשך)

נהנתם?

אני שמחה.

אבל לפני שאתם רצים למטבח, בבקשה תלחצו על כפתור הלייק, בתחרות של סוגת (הקישור למעלה משמאל)

ותקרבו אותי עוד קצת, לפאריז.

ארוואר…

(או בעיראקית/מצרית, יאללה ביי)