נאפולי – יומן מסע

נתחיל מהסוף.
בפוסט הזה אין מתכון.
אין.
הטיול הזה, לנאפולי, עורר בי המון השראה, ופתח לי את התיאבון
אבל את כל המחשבות, הרעיונות והמתכונים שקבלתי,
אני צריכה לתרגם לעבודה אמיתית במטבח.
אז הפוסטים הרלוונטים, יעלו בזמן המתאים.
הנסיעה הזו נפלה עלי בול בזמן.
בדיוק כשהרגשתי שאני זקוקה לקצת חופשה והתנתקות משגרת היום יום.
זה לא מקרי. אני מאוד מאמינה בכך שכאשר אנחנו רוצים משהו ומודעים למה שאנחנו רוצים,
אנחנו יוצרים לעצמנו את הנסיבות לכך שזה יקרה,
או מאתרים את ההזדמנויות.
מחשבה (או יותר מזה – בעיני, מודעות), יוצרת מציאות.
כשדודתי האהובה רחל (ממסעדת “רשלה” שתהפוך בקרוב מאוד ל – PIPS) סיפרה לי שהיא מתכוונת לנסוע לנאפולי להשתלמות פיצה,
אמרתי לה, ספק בצחוק ספק בכוונה – “יאללה, אני באה”.
מכאן כבר לא היתה דרך חזרה.
הטיול נרקם לו ונתווה במתכונת קולינרית וארכיטקטונית
במיוחד לאור העובדה שגם קיבלתי הזמנה מפרופסור מיכאלאנג’לו רוסו מהמחלקה לארכיטקטורה בנאפולי, לפגוש אותו ולשמוע קצת יותר על המרקם העירוני המעניין של העיר
(שדומה מאוד בעיני לישראל, מן שילוב של חיפה במפגש המוזר של ההר והים והנמל שחוסם את החיבור בין השניים וירושלים, עם השכבות ההיסטוריות).
אן אכן, היה טיול מדהים, שכלל התמחות בפיצריה   “La Figlia del Presidente” 
סיור ביקב “גרוטה דל סול” (מערות השמש) שקיים כמבר כמה דורות במתכונת משפחתית מצומצמת ובשנים האחרונות עבר טרנספורמציה והפך להיות יקב ממוכן ומוביל
מתוך מטרה להכיר לעולם את תרבות הענבים והיין המפותחת שהיתה באיזור עוד מהתקופה הרומית
ומפגש עם מקומיים.
-פוסט לא גמור. המשך יבוא-