מפגשים מהסוג האישי

דפנה פתיחה היקרה, היא אשה מלאת שמחת חים, בלוגרית נפלאה (מטבחונט), בשלנית מצויינת וגם חברה טובה.
את דפני הכרתי בקבוצת "סודות המטבח" בפייסבוק. התחרנו יחד בתחרות בשלני הרשת של סוגת
ופגשתי אותה לא מעט בסדנאות הבישול של "סודות המטבח" בבית קיצ'נאיד.
ככה זה. ברשת נרקמים קשרים וירטואלים שבשלב כלשהו הופכים להיות ממשיים (או שלא וגם זה בסדר).

הרעיון של דפני לקיים ערב מפגש אצלה בבית לחברים הוירטואלים שלה, נבע מדיוק מהצורך הזה לפגוש את הפנים שמאחורי המתכונים וכמובן – גם לטעום אותם.
מתוך מחשבה לתת למפגש הזה גם איזשהו תוכן וערך מוסף,
דפני הזמינה את תמי סירקיס להעלות בפנינו את המופע הסטנדאפ הקולינרי שלה.
אני ממליצה לכל מי שהנושא קרוב אל ליבו לצפות במופע הזה של תמי שמנתה בפנינו בשנינות ובחן את עשרת הדיברות למארחת השפויה (ומסתבר שכולנו לא שפויות, כמובן).
מעצם היותה אשה, בשלנית, אכלנית, מארחת למופת וסופר וומן,
הדברים של תמי נגעו בכולנו, אבל במיוחד נגעו בי הסיפורים על ילדותה.
כבת לאב דיפלומט ולאם בשלנית  וכותבת ספרי בישול, תמי העלתה את זכרונותיה כילדה.
זכרונות שנסובו סביב האוכל, הביקורים במסעדות בחו"ל,
חידוד החושים ובמיוחד חוש הטעם…

אלו זכרונות אישיים בעיקר, אבל אני מניחה שגם משפחתיים,
כמו "סיפור משפחתי" שנרקם לו אז, בעבר אבל נשמר עד היום.
אין ספק שהחוויות הללו עיצבו והשפיעו על דרכה של תמי.
למרות שהחיוך לא מש מפניה במשך כל המופע, כשדיברה על אותם רגעים, הבחנתי בחיוך קצת אחר…

אני מאחלת גם לעצמי, לילדי ולמשפחתי להצליח לטוות "סיפור משפחתי" שכזה,
סביב חוויות משותפות, אהבות משותפות ותחומי ענין ורגעים משמעותיים.
הימים עוברים מהר,
אבל את הרגעים המשמעותיים, אנחנו נוצרים בליבנו וכך גם ילדינו.

אז ביום חמישי שעבר, 5/5, הוזמנו חברות  וירטואליות למפגש אמיתי.
(למפגש הוזמנו גם גברים, אבל בפועל הגיעו רק נשים).
כיאה לנשים שאוהבות לבשל ולאכול, אוכל טוב לא היה חסר.
לצערי הגעתי רק למופע של תמי ולקינוחים המעולים שהוגשו אחריו,
אבל מי שהיו העידו שהאוכל לא היה מבייש אף אחת ממסעדות היוקרה.
בכלל לא מפליא.
אני הבאתי איתי למפגש פאי גבינה ופירות יער
וטעמתי מכל הקינוחים הנהדרים:
המרשמלו והמרמלדות של ליזי, הפבלובות של מירב, המקרונים של מרים, עוגת הגבינה- חלבה של דפני, הטירמיסו-פיסטוק של ענת, עוגת השוקולד של רויטל, השוקולדים של מיה ואם שכחתי מישהי – סליחה מראש.
רק מלקרוא את כל מה שאכלתי, אני מרגישה ממש מושחתת.
לחיים!

פורסם בקטגוריה Uncategorized, עוגה לשבת, עוגות ועוגיות, עוגות רושם, תענוגות החיים, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות על מפגשים מהסוג האישי

  1. מאת דפנה‏:

    וואוו!!!!!!!!!!!!!!!! זה מה שיש לי להגיד.
    פשוט קראתי כשלגופי צמרמורת של התרגשות.
    הממת אותי בכתיבה המצויינת שלך שלך.
    שמחה שהכרתי אותך.

  2. מאת תמי סירקיס‏:

    נאוה יקרה
    תודה רבה על הפירגון ותשומת הלב.
    גם לי היה ערב נהדר.
    תודה לכן!!
    תמי

  3. מקסימה שכמותך!!!
    את כותבת נפלא, והפאי שלך מעולה!!! אני שמחה שהכרנו ושגם היתה לנו ההזדמנו להיפג, וכפי שאמרנו אנו חייבות להשלים עוד חוסרים ופיטפוטים גם בהמשך….:)

  4. מאת אורה צבר‏:

    נאוה יקרה.
    שמחתי להכיר.
    אכן היה מפגש מופלא.
    נקווה לעוד הרבה כאלה.
    עכשיו גם גיליתי את הבלוג המקסים שלך. ואני משוטטת בו להנאתי.
    נשיקות
    אורה

  5. מאת בן-זקן תמר‏:

    נאווהל'ה היקרה,
    מאז שהכרתי אותך בבישול המשותף שלנו נכנסת ללבי ושמחה אני שזה כך.
    כל מילה שאת כותבת גורמת לי להתרגש מהכתיבה הכל כך מוחשית וכאילו במרחק נגיעה.
    הערב בביתה של דפני היה ערב שכולו יצירתי בטעמים מגוונים וטעימים.
    זכיתי לחוות את החוויה ועוד יותר זכיתי בהכרותי איתך.
    באהבה תמר
    "כפות תמר"(השם נולד)

    • מאת נאוה‏:

      תמר, איזה שם מצויין.
      אהבתי מאוד (כפל משמעות מעולה!)
      חלמתי עלייך אתמול (:
      אורה, ענת, תמי, תודה רבה!
      נהנתי לפגוש אתכן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *